עלייה הרמן מציגה את הנתונים המדאיגים על פצועי הנפש בצה"ל והעלייה באובדנות בקרב חיילים, במיוחד במילואים, וקוראת לצה"ל להרחיב מענים בשלב מוקדם ולשלב הכשרות לעזרה ראשונה נפשית.
הכותבת ראש תוכנית החוג לאחיות (סיעוד) במבח"ר, רכזת ומרצה בתחום סיעוד בבריאות הנפש במרכז האקדמי לב
הנתונים שפורסמו לפני כשבועיים, לפיהם מספר החיילים הפצועים ומתמודדי הנפש זינק ב-20 אלף מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כמו גם הצפי כי עד שנת 2028 יטפל אגף השיקום בכ-50 אלף פצועי נפש, מבטאים יותר מכל את המחיר הנפשי הכבד אשר גובה מלחמת "חרבות ברזל" בשנתיים האחרונות.
מחיר זה, לצערנו, מתבטא במלא עוצמתו בעלייה מדאיגה במספר מקרי האובדנות בצה"ל, במיוחד בקרב חיילי מילואים. הנתונים שהוצגו מצביעים על עלייה עקבית במספר המקרים בשנים האחרונות: 14 מקרים בשנת 2022, 17 ב-2023, ו-21 ב-2024. בשנת 2025, עד כה, נרשמו כבר 16 מקרי אובדנות של חיילים, 4 מתוכם התרחשו במהלך שבועיים בלבד בחודש יולי האחרון.
מחקרים מצביעים על קשר בין לחימה לבין עלייה בשיעורי האובדנות בקרב חיילים. בישראל, כאמור, לאחר תקופה של ירידה בשיעור האובדנות בצה"ל, קיים חשש שהמלחמה הנוכחית עלולה להוביל לעלייה מחודשת, כפי שהמספרים לצערנו מוכיחים.
על פי התיאוריה הבין-אישית, בין גורמי הסיכון המרכזיים לאובדנות, המתעצמים במיוחד בזמן לחימה, ניתן למנות פגיעה בתחושת השייכות, המתבטאת בתחושת בידוד חברתי והינה מנבא חזק למחשבות אובדניות. לצד זאת, אופיינית פעמים רבות תחושתו של החייל כי הוא יוצר נטל על סביבתו או לחלופין, שאינו תורם לקבוצה. על כך יש להוסיף, את עצם היכולת להוציא רעיון אובדני לפועל, המתגברת נוכח חשיפה מתמשכת לאלימות ומוות במהלך לחימה, המקהה את הרגישות ועלולה להקל על מימוש אקט אובדני. בנוסף, הפרעה פוסט-טראומתית (PTSD) והתסמינים המאפיינים אותה, דוגמת הימנעות, מצבי רוח שליליים ותחושת אשמה, מעלים באופן מובהק את הסיכון לאובדנות, וכן "פציעה מוסרית" שהינה מצב בו הלוחמים חווים אירועים הפוגעים במערכת הערכים שלהם ומעוררים תחושות אשמה ובושה המובילות לסיכון מוגבר לאובדנות.
חשוב לציין, כי צה"ל מכיר בחומרת המצב וישנה ההבנה כי המלחמה המתמשכת מעלה את הצורך באיתור וטיפול בחיילים המתמודדים עם קשיים נפשיים, במיוחד אלו שאינם מבקשים עזרה באופן יזום. מערך בריאות הנפש בצה"ל פועל להרחיב את המענים הטיפוליים כדי להגיע לכלל החיילים, בסדיר ובמילואים, ופועל לצמצום התופעה באמצעות הרחבת מערך בריאות הנפש. כחלק מכך, בוצעה הגדלה משמעותית במצבת כוח האדם, ומספר הקב"נים (קציני בריאות נפש) הוגדל לכ-200 בשירות סדיר ולכ-800 במילואים. כמו כן, הוקמו מרכזים חדשים וייעודיים, דוגמת מרכז "תעצומות" לחיילים המשרתים בסדיר הסובלים מתסמיני פוסט-טראומה, והורחבה היחידה לתגובות קרב, שמעניקה מענה למילואימניקים שאינם בשירות פעיל. בנוסף, הוקם מוקד טלפוני שזמין 24/7. לצד כך, כחלק מהדגש אשר שמה המערכת למתן מענה גם לחיילים משוחררים, הוקמה ועדה מיוחדת, בהנחיית שר הביטחון והרמטכ"ל, כדי לבחון ולשפר את המענים הניתנים לחיילים שסיימו את שירותם.
אולם, בעוד מרבית הצעדים הננקטים מתמקדים בשלבי התערבות מאוחרים בדיעבד, כדי להילחם ולמנוע בצורה מקיפה יותר את האובדנות, נדרש לנקוט בצעדי התערבות נוספים, כבר בשלבים הראשונים של יצירת הטראומה.
זאת בין השאר באמצעות הכשרת חיילים למתן עזרה ראשונה נפשית כדי לתמוך בחבריהם במצוקה וביצוע תהליכי עיבוד יחידתי לאחר חשיפה לאירועי לחימה או מוות. כמו כן, יש לפעול להגברת הפיקוח והקפדה על חובת דיווח למניעת גישה לכלי נשק במקרים של מסוכנות, על מנת לצמצם את עצם היכולת להוציא רעיון אובדני לפועל.
לצה"ל ישנה אחריות לזהות את גורמי הסיכון הייחודיים למלחמה הנוכחית. למרות שאתוס הלחימה ותחושת השייכות עלולים להוות גורם מגן, הימשכות המלחמה, החשיפה לאירועים קשים ותחושות כישלון אפשריות עלולות להגביר את הסיכון. הדגש הוא על כך שהאחריות למניעת אובדנות אינה מוטלת רק על החייל אלא גם על המפקדים והמערכת כולה, כדי ליצור סביבה תומכת בה ניתן להציל חיים.
אובדנות אינה גזירת גורל אלא תופעה שניתן למנוע, ותמיכה נפשית היא חובה מוסרית שיכולה להציל חיים, ואחריותה של החברה להמשיך להיות שם עבור אלו שהגנו עליה.
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו אתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן – בטלפון 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר. הכתבה אינה תחליף לייעוץ מקצועי
https://www.inn.co.il/news/680148