הלקח בלחימה הבאה: מוכנות נפשית לילדים
מאת עליה הרמן
מרצה ורכזת סיעוד בבריאות הנפש במבח"ר מטעם המרכז האקדמי לב
כמו כל קודמיו, גם מבצע שומר החומות הותיר מאחוריו נפגעי טראומה ובהם לא מעט ילדים. חשוב לשים לב אליהם ולסייע להם בהקדם האפשרי
בדומה לסבבים הקודמים בעזה, את מבצע "שומר החומות" הציבור הישראלי בחן במספרים – כמות הנפגעים בצד הישראלי מול הנפגעים מהצד השני. ברמת התודעה
העיסוק הוא במספר הרוגים ובמספר הפצועים, כאשר נפגעי החרדה עוברים מתחת לרדאר גם אם מדובר בילדים. אם נפגע טראומה לא נפצע פיזית, לכאורה הכול טוב הוא
חי והגוף שלו שלם. האזעקות, קולות הנפץ, הדיווחים בתקשורת או תמונה כלשהי שעברה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית מערערים את תחושת הביטחון האישי של הילדים.
בשל המצב חלק ניכר מהילדים מפתחים תגובות חרדה ועלינו להתייחס לזה בכובד ראש.
לאדם גוף ונפש, אשר מקיימים ביניהם קשרים מורכבים ומגוונים עד כדי יצירת שלם אחד. במהלך החיים יתכנו אירועים קשים אשר יכולים לעורר תגובות חרדה שונות. חשוב לדעת כי מדובר בתגובה נורמטיבית למצבים חריגים. ברוב המקרים תתרחש הקלה הדרגתית בהרגשות ובתחושות. אם אין רגיעה או אם יש החמרה יש לפנות לגורמים מקצועיים.
תסמונת דחק פוסט טראומטית מוגדרת כחשיפה ממשית או חשיפה לאיום של מוות, פציעה משמעותית או אלימות מינית. עלינו לשים לב אם התסמינים הבאים מופיעים מעל חודש: שחזור האירוע שוב ושוב, הימנעות מתמשכת מאירועים
הקשורים לאירוע הטראומטי, שינוי לרעה בתחום הקוגניטיבי ובמצב הרוח כמו חוסר יכולת לזכור, רגשות שליליים כמו פחד, כעס ואשמה, שינוי משמעותי בעוררות ובתגובתיות הקשורים לאירוע כמו רגזנות, בהלה ודריכות יתר. ילדים מגיבים בדרכים שונות, התגובה למצב הינה אישית וייתכנו ביטויים שונים. במחקרים נצפתה השפעה גם על התפקוד הלימודי והחברתי ועל הבריאות הנפשית והגופנית.
יש גופים שונים בארץ שנותנים מענה לילדים עם חרדות בעקבות המצב הביטחוני – שירותי הרווחה, השירות הפסיכולוגי־ייעוצי במשרד החינוך, המרפאה לטיפול בפוסט טראומה בבי"ח שניידר, עמותת נט"ל ועוד.
מתן לגיטימציה חברתית ואישית לתחושות, הכלה, הכרה בקושי ובטראומה ומודעות הם חלק בלתי נפרד מההתמודדות, תוך התאמה לתרבות, תקופה וגיל. אין מקום לסטיגמות ודעות קדומות בבריאות הנפש, ויש לצאת מנקודת הנחה כי קל יותר לזהות פגיעה גופנית, אך מורכב יותר לזהות פגיעה נפשית. הבה נהיה ערניים לסובבים ונשדר "אני איתך, את/ה לא לבד".
בזמן חירום סביב האירוע ישנה חשיבות לאיתור מוקדם, מתן עזרה ראשונה נפשית ואף הפניה לאנשי מקצוע במידת הצורך. כשיש סימנים של בעיות אכילה ושינה חשוב לשמור על מסגרת והרגלים קבועים, לשוחח עם הילד על פחדיו. אם מופיעים קשיי ריכוז יש לתת לילד משימות קצרות, פשוטות וברורות. אני מציעה לחשוב על גיוס מגוון אופני התקשורת הרלוונטיים לפי המגזר. לדוגמה: עריכת כנסי הדרכה בזום (לציבור הכללי), מפגשים פרונטליים או קווי טלפון (לציבור החרדי) על ידי אנשי מקצוע, גיוס רבנים ואנשי דת והדרכתם למודעות וגילוי ערנות, עלוני פרסום ומודעות רחוב.
בשנים האחרונות גוברת ההתפתחות התודעתית סביב הרפואה המונעת, אך יש לדעת שזה קיים לא רק בהיבט הפיזי אלא גם בתחום הנפשי. האיגוד הפסיכולוגי האמריקני הגדיר חוסן נפשי כתהליך של הסתגלות חיובית לאירוע טראומטי, או אל מול גורמי סיכון רחבים יותר. על כן ישנו צורך בשיתוף רב־מקצועי בין צוותי הרפואה, החינוך וההורים על מנת למנוע התפתחות מצוקות פוסט טראומטיות בקרב ילדים ולהקצות לכך משאבים בקרב כלל האוכלוסייה. יש להעלות מודעות על ידי תוכנית לימודים מסודרת בבתי הספר הכוללת שיחות עם התלמידים ולימוד פעם בשבוע המלווה בסימולציות ודרכי התמודדות עם מצבים לא שגרתיים כטרגדיה ומלחמה, לצד מצבים שגרתיים כתסכול ואכזבה, זאת במטרה לחזק את החוסן הנפשי התורם למסוגלות ויכולת של הילד להתמודד ולהסתגל למצבי הדחק.
בניגוד לשיר הידוע של יהורם גאון, ברור כי זו לא המלחמה האחרונה. בין אם החזית הבאה תהיה מדרום או מצפון, זה רק עניין של זמן. לפיכך עלינו לחזק את החוסן הנפשי של ילדינו בימי שגרה ושקט.
הכותבת היא אחות מוסמכת, מרצה ורכזת תחום סיעוד בבריאות הנפש מטעם המרכז האקדמי לב בקמפוס מבח"ר
המאמר פורסם באתר מקור ראשון
