סרטון הזוועות: אפילו מצפייה בחדשות יש נזק נפשי והישג לטרור

סרטון הזוועות: אפילו מצפייה בחדשות יש נזק נפשי והישג לטרור

מאת עליה הרמן

מרצה ורכזת סיעוד בבריאות הנפש במבח"ר מטעם המרכז האקדמי לב

ההגדרה המקצועית הקיימת לאבחון פוסט טראומה, אינה מתייחסת ספציפית לחשיפה דרך ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות. אולם מחקרים מעידים על הנזקים שחשיפה זו גורמת וכי היא מסייעת לטרוריסטים בהשגת מטרותיהם

למשך מספר שעות, ביום חמישי האחרון, הלכה והתפשטה היסטריה ציבורית עם הפצתן של שמועות לפיהן הודלף לרשת סרטון הזוועה שערך דובר צה"ל על מעשי הזוועה שביצעו מחבלי חמאס- דעא"ש בשבת השחורה. ההורים עקבו בדאגה אחרי הפלאפונים של ילדיהם שמא יתקלו בטעות בסרטון,  ורק לאחר שדובר צה"ל, מערך הסייבר ואפילו רשת טיק-טוק בעצמה הפריכה את השמועות, כולם נשמו לרווחה.

לאחר החשיפה המבוקרת של הסרטון על ידי צה"ל לחשיפת למנהיגי מדינות, מובילי דעת קהל ועיתונאים בארץ ובעולם, יש מי שטוענים, שאין זה מספיק, ונדרש לחשוף את הסרטון גם לציבור הרחב, במה שנראה כמו ערבוב בין טיעונים על התועלת ההסברתית של מדינת ישראל לבין יצר הסקרנות, שפועל לפעמים גם שלא במודע. אולם, נראה כי הבהלה שנוצרה ביום חמישי האחרון, מוכיחה באופן הברור ביותר את הטראומה הנפשית הגדולה שיש ביכולת חשיפת הסרטון לציבור הרחב לגרום.

לפני שבועיים היו אלה חברי הכנסת שנחשפו לסרטון, וגם לאחר שחולקו להם בכניסה להקרנה כדורי הרגעה, עדיין מרביתם יצאו לאחר דקות ספורות רועדים ונסערים. יש בכך בכדי להעיד על שני דברים: ראשית, על אודות עוצמת האתגר הנפשי להתמודד ולהכיל את האסון ואת המראות הקשים מנשוא. שנית, העובדה שעלינו לזכור – שלהבדיל מחברי הכנסת, בכל הקשור לציבור הרחב, אף גורם רשמי לא יחלק כדורי הרגעה לאזרחי ישראל, אם וכאשר יחשפו לסרטון שיונגש להם על ידי המדינה, ושום גורם טיפולי לא יעניק להם מעטפת תמיכה לאחר מכן. גם אלו ביננו שיהיו סבורים שנפשם חסינה, עלולים להישבר אל מול מראות הזוועה, ולמצוא את עצמם מול שבר נפשי גדול, שהזמן לא יוכל להחזיר לאחור.

לאור כך, כעת יותר מתמיד על המדינה מוטלת האחריות שלא לפרסם את הסרטון ברבים, וכן הכרחית ביותר הגברת המודעות למניעת החשיפה עליו. לאדם גוף ונפש, אשר מקיימים ביניהם קשרים מורכבים ומגוונים עד כדי יצירת שלם אחד. חשיפה לאירועי המלחמה עלולה להיות קשה ומאתגרת, גם אם לכאורה האדם שרד ללא נזק גופני. התקשורת מדגישה בעיקר נרצחים בגוף, אך מה עם האנשים החיים שמסתובבים בינינו שנפשם נרצחה ונסדקה, וקו שבר ברור נחרט, בין החיים לפני השביעי באוקטובר ו"החיים" אחריו?

מאז שפרצה המלחמה העם נמצא בטראומה קולקטיבית. המצוקה היא הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל, הקושי חוצה מגזרים וגילאים והזעזוע עמוק. זוהי טראומה מתמשכת, החטופים עדיין בשבי, הדיווחים והסרטונים מציפים את החדשות, הלחימה בעזה בעיצומה, האזעקות ממשיכות בכל רחבי הארץ. אם נוסיף לכך את אי הוודאות והחרדה מהעתיד, הרי שאנו עדיין בתוך האירוע.

באופן אבסורדי, ההגדרה המקצועית הקיימת לאבחון פוסט טראומה, אינה מתייחסת ספציפית לחשיפה דרך ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות. הקריטריונים מתייחסים בעיקר לחוויה ישירה או עדות לאיום במוות, פגיעה פיסית משמעותית או אלימות מינית, למרות שברור לכל שאנו חיים בעידן בו צורת החשיפה העיקרית והיומיומית של כולנו לתכנים קשים היא דווקא באמצעות הרשתות החברתיות. יש שיטענו, שלאור העובדה שבמציאות של ימינו התכנים שמופיעים בסרטון ממילא זמינים ברשתות החברתיות, לכאורה, אין שום סיבה שלא לפרסם אותו באופן  מסודר תוך תיווך התכנים לציבור. הרי מה הטעם לחסום אם התוכן בין כה וכה זמין ברשת? בהקשר זה, עלינו לשאול את עצמנו האם היינו מעלים על הדעת שהמדינה תיצור הנגשה לתכנים פורנוגרפיים ותיתן להפצתם גושפנקא, רק מכיוון שהם זמינים ממילא ברשת? וודאי שלא.

עצם הפרסום תחת חסות המדינה, תביא להרחבת קהל היעד באופן שעלול לחשוף ציבור רחב לתכנים, שאין שם הצדקה הסברתית שייחשף להם מלכתחילה. מעבר לכך, המשך מדיניות השידור המבוקר מהווה אמירה ערכית וחינוכית כלפי הציבור, בכללם הורים ואנשי חינוך, על החובה להתגונן מפני התכנים שכבר זמינים במדיה החברתית.

בהקשר לכך, חוסן נפשי מתייחס ליכולת פסיכולוגית חיובית להתמודד עם מצבי דחק ומשבר, ואף למצוא נחמה גם בתוך כאב וקושי. תפקידם של אנשי החינוך וההורים הוא בהגברת החוסן של הילדים ובכך לפתח בקרבם את היכולת להתמודד בהצלחה מול אתגרי החיים. חשיפת הציבור, והילדים בפרט, לסרטוני הזוועות, מחבלת במאמץ לשמור על החוסן, ומערערת את יציבותו הנפשית של האדם. בעת הזו, המטרה המרכזית היא לסייע לילדים ולציבור שנחשף למראות הקשים בעל כורחו או מחוסר מודעות, להתמודד עם ההשלכות ולשקם את תחושת הביטחון שלהם, ולא חלילה לייצור מעגלים נוספים של נפגעים.

חשוב להבין, כי כבר בעצם החשיפה לסיקור החדשותי, רבים מאתנו נחשפים לנזק נפשי. מחקרים שנעשו הוכיחו שלפיגועי טרור יש השפעה מערערת על האוכלוסייה הכללית, והם גורמים למצוקה ופחד.  אנשים בעלי רגישות גבוהה ותגובתיות ללחץ פסיכו-פיזיולוגי, הם אשר מושפעים במיוחד מתמונות הקשורות לטרור‏. בנוסף, הידע האזרחי על אירועי טרור מעוצב באופן מהותי על ידי סגנון ההודעות המשודרות והמתפרסמות על ידי התקשורת.

השיח התקשורתי באמצעות דיווחים בחדשות וקבלת מידע על טרור ממקורות מדיה מרובים מגביר את החשש. יתר על כן, במחקר שנערך בארה"ב לאחר חשיפת סרטוני זוועות דעאש, נמצא כי, בעקבות טראומות קולקטיביות ופעולות טרור, התקשורת מביאה אל המסכים תמונות וסרטונים גרפיים אמיתיים, ועלה כי הסיבות הנפוצות ביותר לצפייה שהמשיבים דיווחו עליהן היו חיפוש מידע וסקרנות.  על פי המחקר,

ככל הנראה, עצם החשיפה מסייעת לטרוריסטים בהשגת מטרותיהם.

לפיכך, דיינו בנזק שכבר נוצר כתוצאה מהסיקור החדשותי, התורם לפחד ולמצוקה ואל לנו להעמיד במבחן סקרנות נוסף את הציבור ביצירת נגישות לסרטון הזוועות. אסור להגיע למצב בו הסרט זמין ונגיש לילדים, נערים ובעלי רגישות גבוהה, שניסיון העבר מלמד, שישנה סבירות גבוהה שיצר סקרנותם רק יגבר ומשם הדרך לצפייה בסרטון ולפוסט טראומה קצרה.

כל שנותר לקוות הוא, לתקומה מתוך החורבן ולניצחון במלחמה בכל החזיתות, כן, גם בחזית על נפשנו ונפש ילדינו.

הכותבת היא אחות מוסמכת, מרצה ורכזת תחום סיעוד בבריאות הנפש מטעם המרכז האקדמי לב בקמפוס מבח"ר

המאמר התפרסם באתר מקור ראשון

https://www.makorrishon.co.il/opinion/697351/